החיוך שלי

לפני כמה שנים, כשהתחלנו לשים לב לקמטים שמגיעים עם הגיל, חברה שלי אמרה לי את יודעת מה, הקמטים היחידים שלא אכפת לי מהם בכלל הם קמטי החיוך בצידי השפתיים; הם פשוט מוכיחים לי כמה שאני מאושרת.

כמה טוב אנחנו מרגישים כשאנחנו מחייכים... לכולנו יש רגעים כאלה בהם אנחנו פשוט מחייכים ללא סיבה. רגעים קסומים. זה לא סוד שהחיוך משפיע עלינו לטובה, ונעשו כבר מספיק מחקרים שמוכיחים לנו (כאילו שאנחנו באמת צריכים את ההוכחות האלה) שאנשים חייכנים נהנים יותר, מצליחים יותר, אהובים יותר..

אני תמיד רציתי להיות מהאנשים החייכנים האלה אבל הייתי מאוד זהירה עם החיוכים שלי ושמרתי אותם רק לחברים שלי. כאילו שיש כמות מוגבלת של חיוכים או כאילו שיש מי שלא מגיע לו שאחייך אליו, או מצבים בהם אסור לי לחייך. אם הייתי ממשיכה עם הפרצופים הזעופים שלי עוד היו נוצרים אצלי הקמטים הלא נכונים...

למדתי סופסוף לחייך כשהתחלתי לתרגל יוגה. מירי חרובי, המורה המדהימה שלי בתל-אביב, מדגישה את החיוך כל תרגול. כל תרגול, ומי שאי פעם תרגל איתי ביחד יודע כמה שאני מקפידה עליו :)

חיוך קטן, אולי אפילו בלתי נראה מבחוץ.

התרגול הוא מאוד מאמץ וכשאנחנו מחייכים אנחנו מרגיעים את עצמנו והתרגול הופך קל יותר.

החיוך הזה עוזר גם להרגיע את המלחמות שמתרוצצות בראש בזמן התרגול; כן לתרגל, לא לתרגל, לוותר או לא לוותר, ואם פשוט מחייכים מקבלים כמה רגעים של שקט ואז אפשר להמשיך לתרגל.

יש בחיוך הזה סוג של קבלה עצמית; אני כמו אומרת לעצמי שזה בסדר לחשוב את כל המחשבות האלה, וזה בסדר לא להצליח להגיע עם שתי הרגליים מאחורי הראש ואז למצוא שיווי משקל רק על כפות הידיים. המוח שלנו מתנהג כמו ילד וכשאנחנו מחייכים אליו ואומרים לו שזה בסדר להתנהג ככה הוא מתרכך ובדרך-כלל מפסיק להפריע.

אז למה זה עושה אותנו מאושרים יותר?

מה ההגדרה שלכם לאושר? כשאתם חושבים על עצמכם מאושרים, מה זה אומר?

עבורי זה תמיד אומר להרגיש טוב. להרגיש טוב, להיות שמחה ובריאה וחיונית, וכשאני כל אלה אני תמיד מחייכת. אז בתמונה שלי של עצמי מאושרת אני מחייכת. זה לא תמיד חיוך מתוח מאוזן לאוזן, לפעמים זה חיוך עדין יותר, כמו זה שאני מחייכת עכשיו כשאני יושבת פה וכותבת לכם, מדמיינת אתכם מחייכים גם.

אז פשוט מצאתי לעצמי מה גורם לי לחייך, כמו לבלות עם חברים שאוהבת, או לשחק עם החתול ואני מקפידה לעשות אותם כל יום. כי אני רוצה לחייך כל יום.

החיוך זה משהו שהייתי צריכה לעבוד עליו, הוא לא בא לי בטבעיות פעם, ובגלל שהוא אלמנט מאוד משמעותי בתרגול היוגה שלי, הוא הפך להיות תרגול קבוע עבורי. היופי הוא, שדרך היוגה למדתי לחייך גם בתנוחות שאני אוהבת ושהן קלות לי לביצוע וגם בתנוחות שאני פחות אוהבת ושמאוד מאתגרות אותי; גם בימים בהם אני ממש נהנית לתרגל וגם בימים בהם אני מרגישה שמתרגלת רק לשם התרגול.

ואז כל מה שעשיתי זה לקחת אותו איתי גם אל מחוץ למזרון והתחלתי לחייך גם אל מי שאוהבת וגם אל מי שפחות אוהבת; גם כשהכל מסתדר בול וגם כשמשהו נתקע לי ומעכב אותי או לא מצליח לי.

ככל שהתחלתי לחייך יותר ככה חייכתי יותר. כמה שאני מחייכת לאנשים שסביבי ככה אני מקבלת חיוכים בחזרה ומחייכת אפילו עוד יותר. עד שהלא יאומן עבורי קרה, ואנשים התחילו להכיר אותי בתור סמיילי. נכון, זה היה בתאילנד, איפה שאין דאגות והכל כיף וחופש וים ושמש ופרפרים, ועדיין אפשר למצוא אנשים על החוף מחייכים פחות, ואני גיליתי כמה שאני אוהבת את זה. כמה שאני אוהבת להיות חייכנית ומחויכת ומפזרת חיוכים כאילו אין מחר.

אין ספק שהחיוך העלה את מפלס האושר שלי בכמה רמות, ורמת האושר שלי העלתה את מפלס החיוכים, ובימינו אני חיה עם הסמיילי פייס הכי גדול שאי פעם תפגשו :)

הרשו לי להציע לכם רעיון,

תכניסו ליומיום שלכם חיוך אחד חדש.

למשל, בכל פעם שאני עונה לפלאפון אני קודם כל דופקת חיוך ואחר-כך לוחצת על כפתור הסנד, או בכל פעם שאני מביטה במראה אני מחייכת לעצמי.

ותזכירו לעצמכם לחייך במקרים האלה שבחרתם כדי שלא תשכחו, עד שהם יהפכו להרגל.

תרשמו לעצמכם פתק על המראה, או תדביקו מדבקה של סמיילי על הפלאפון, מה שעובד, ככה שגם אם היה לכם יום מחורבן, לפחות חייכתם חיוך אחד גדול והוא בטוח שיביא לכם עוד חיוכים.

שולחת לכם חיוכים גדולים,

אוהבת,  מירי